מצדה – ט באב סמל או תמרור
ט באב , מצדה -גאוות האומה, מצטערת אבל אין במה להתגאות !
כולנו עושים את הטיול הקבוע למצדה, לוקחים כל תייר שמגיע לכאן, גאים באקט ההקרבה “העצום” של המורדים. לימדו אותנו שהם גיבורים גדולים. וכך גם אני לקחתי את בני בתי והחברים שלהם מהכיתה שבאו לבלות ולהכיר את ישראל, לעלות למצדה, בדיוק כמו שאני עליתי כטיול בית הספר התיכון, גאוות האומה
תכננתי את הטיול כך שערב קודם נצפה במחזה האור קולי, היו שם גם הקבוצה של תגלית, חברה צעירים יהודים מכל העולם. בבוקר גם הם יעלו את המצדה. הם יעשו את המסלול הקל יעלו על הסוללה. אבל אני לילדי לא מוותרת , מעירה אותם ב4:30 בבוקר לעלות את שביל הנחש . אנחנו עולים ונהנים מזריחה יפיפיה שמשתקפת גם בים המלח, ולמעלה מצטרפים לסיור ולהסבר. הילדים שלי הם מאלה שקוראים כל פיסת הסבר על כל אבן, בשמונה כבר נהיה לי חם ותפסתי פינה מוצלת והיה לי הרבה זמן לברר לעצמי למה אני לא מרגישה התפעמות להפך אני ממש מרגישה לא נוח עם הדברים. הרענון ההיסטורי של המדריך, המחזה האור קולי קצת הסתכלות בעיניים של אמא , אני שואלת את עצמי, מה אנחנו מעלים על נס, במה אנחנו מתגאים כל כך וקוראים ונשבעים שמצדה לא תיפול עוד. את מי אנחנו מאשימים בנפילת המצדה? שוב אנחנו עם אצבע מאשימה, אולי זה לא השיעור שיש ללמוד כאן, אולי צריך ללמוד את לקחי המצדה אחרת. ה
אז בואו נעשה קצת סדר היסטורי: מצדה לא היתה מצודה ישראלית או יהודית: היא היתה ארמון של הורדוס, רכוש רומאי. האנשים שחיו שם, שאותם אנחנו מעריצים על “גבורתם ” היו קנאים קיצוניים , שלא הסכימו להתפשר וראו את כל האחרים פחות טובים מהם. הם שדדו ורצחו את כל היהודים בכפר עין גדי הסמוך עבור אספקה , והם רצחו את הילדים שלהם כי הם החליטו כך.
מי היו הקנאים : הם שייכים היו לקבוצה שלא היתה מוכנה קצת להעלים עין משריטה על פרה, שאולי הושמה שם על מנת לסכסך ולהצית את המרד ברומאים. אולי אם היו קצת מתפשרים, אם היהודים בירושלים היו קצת יותר סובלניים אחד כלפי השני , אולי לא הייונו יוצאים ל2000 שנות גלות שהשחיתו אותנו, שלדעתי עוד לא ממש יצאנו משם מהגלות , לא במודעות לפחות של הרבה מאיתנו .
אולי אנחנו צריכים לעשות שינוי בצורה שלומדים את ההיסטוריה של מעשה המצדה. אין במה להתגאות בהתאבדות ההמונית הזו, שלא היתה התאבדות אלה רצח, והרי יודעים אנחנו שמלחמות היהודים והפילוג הם אלו שהביאו את חורבן הבית והגלות , אז אולי זה צריך להיות הנושא המרכזי , ולא מה עשו לנו הגויים .
הנערים שלנו נשבעים אמונים למדינה ואחד לשני על המצדה, התלמידים עולים למצדה עם המודעות: שהגויים לא יעשו לנו את זה שוב , הם לא ינצחו אתנו שוב. אנחנו צריכים לשנות את הטקסט: . אנחנו רבנו וחיסלנו את האספקה שהיתה בירושלים ל שנים יכולנו לעמוד מול הרומאים אם היינו מאוחדים. החוסר אחדות הזו ,אנחנו צריכים להגיד לא, לבידול לפירוד ביננו, לא לפילוג, לא קיצונייות. ישראל ערבים זה לזה, כי אין אופציה אחרת. יהודים שהתבוללו וניסו להתרחק מהיותם יהודים הסביבה הנוכרית הזכירה להם בצורה כואבת שיהודים הם ודינם הוא כשל השאר- מיתה. זה לא יקרה שוב כי נלמד להיות סובלנים אחד כלפי השניה.
אז בימים אלו, שישראל נמצאת בשיא האנטישמיות מאז הקמתה, עלינו לזכור שכוחנו הוא באחדותנו. ולא יתכן שיהודים יחשבו שהם טובים יותר או יש להם בעלות על אלוהים או על תורה שניתנה לכל האנושות, רק בגלל שהם החליטו לפרש אותה בצורה קיצונית כלשהיא .
בימים אלו שאנשי תרבות מתל אביב מרשים לעצמם להכריז חרם על מיליון יהודים שחיים באזור שמבחינתם היו מתפטרים ממנו כי הם רואים בו מכשול לשלום , אז להם אני רוצה להגיד אם יש שלום אז לא צריכה להיות בעיה שהיהודים האלו יחיו איפה שהם חיים, בדיוק כמו שערבים חיים בואדי ערה וחיפה . ובואו לא נשכח שהם יושבו שם על ידי ממשלות ריבוניות שאתםבחרתם בהן, ממשלות עם רוב של השמאל ולכן גם אתם לקחתם חלק בהתיישבות הזו
מי שחושב שלבודד את אריאל ולהרוס את הבתים שם כמו שעשו בחבל עזה, שזו בכלל אפשרות , שותף הוא לפילוג עמוק שאסור שיקרה. כמובן מהצד השני: יהודיים דתיים שחושבים שיש להם בעלות על מי הוא יהודי, גם הם צריכים לצאת מהאגו הזה, ולעשות לקרוב לבבות. למדו אותנו את הקסם שבתורה ואל תשפטו אותנו על כי שנים מאז קום המדינה הוציאו את לימודי היהדות מלימודי החובה בית הספר, ונציגים שלכם שישבו בממשלה , לא עשו מספיק שזה לא יקרה , הם שמחו לקבל את כספי השתיקה שלכם. השתיקה שלכם לעיקור שמערכת החינוך הרישמית של מדינת היהודים מתרבות יהודית. מורים ומורות בחינוך הממלכתי חסרים ידע ביהדות. וכמו שנאמר אין נותן מה שאין בו, אם הם לו לומדים ומכירים את תרבות ישראל , הם לא יכולים לשאוב ממנה ולהעניק ממנה לדור הבא.
אז ערבים אנחנו זה בזה, עלינו לזכור זאת יום יום, אין יהודי חילוני דתי חרדי , כולנו נאבד את הבית הזה יחד אם לא נשמור אחד על השני.
